<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן מ"ה</h1>
<h2>דף סב:</h2>
אמר ר' יהושע חייב אדם לפקוד את אשתו כו'. נר' לי פקידה זו לאו דווקא תשמיש. אלא כשרוצה לצאת לדרך. אם הוא רחוק ממנה לא יצא לדרך אלא אם כן ישוב אליה ויפקדנה או בתשמיש או בשאר צרכים. ולא ילך למרחקים בלא דעתה. ופריך הא מהכא נפקא מהתם נפקא ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שיוצא לדרך. ומסתמא כיון שמתאוה ומשתוקקת עליו יש לו לפוקדה דהמכבד את אשתו כגופו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה. ומשני אמר רב יוסף לא נצרכה אלא לאשתו נידה. ה"ג בכל הספרים ישנים. והכי פי' חד קרא משמע לו שחייב לפקוד את אשתו אם אינה נידה ויבא עליה וידבר אל לבה עונה שלימה. וקרא אחרינא קמ"ל שאפילו אשתו נידה יש [לו] לפוקדה. וכמה אמר רב' עונה. שאפי' שאסורה בתשמיש שמחה היא ותענוג הוא לה הואיל ורוצה לצאת לדרך. כדאמרי' בעירובין הישן בקילעא שאיש ואשתו ישינים עליו הכתו' אומר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה. ואמר רב [יוסף] התם ואפי' באשתו נידה אלמא שמחה הוא לה. הכא נמי צריך לפוקדה אפי' נידה. וכמה אמר רבה עונה. כדאמרי' מניחין תחת צנור ומימיו מקלחין וכמה אמר רבה עונה. וטובא עונה איכא בתלמוד שאינו בתשמיש. ומה שהוגהו בספרים לא נצרכה אלא סמוך לווסתה שיבוש גדול הגיהו לפי שסברו דפקידה היינו תשמיש. הוא דבשבועות מוכיח דסמוך לווסתה דאורייתא. ועוד דקאמרי' הני מילי לדבר הרשות וכי בשביל דבר הרשות עקרינן והזרתם את בני ישראל מטומאתם דמוקמי' בסמוך לווסתה. אדרבה ידחה דבר הרשות ואל יצא לדבר הרשות בסמוך לווסתה ויתקיימו שני מקראות הללו. אבל לפי מה שפירשתי אתיא שפיר. שאם רוצה לצאת לדבר הרשות ישוב לביתו ויפקוד את אשתו אבל דבר מצוה לא ישוב לפקוד את אשתו דילמא מיטרד ומימנע ולא עביד מצוה אלא (למקום) [ממקום] שהוא שם ילך לדבר מצוה ואל יטרח לשוב לביתו לפקוד [אשתו]. ומשום הכי מייתי בסמוך המכבד את אשתו כו'.
